נולד לרקוד: "מיסטר גאגא" שגריר נפלא לישראל

הניסיון לפענח את דמותו המרתקת של הכוריאוגרף אוהד נהרין באמצעות סרט תעודה גרר זמן הפקה של שמונה שנים, ולא בכדי. מעבר לכך שהגורו של עולם המחול מצטייר כעילוי אמנותי, הסרט גם מיטיב לספר את סיפורו של מלח הארץ ולעשות שירות נהדר למולדת

מיסטר גאגא" סרטו הדוקומנטרי של הבמאי תומר היימן יצא לאקרנים בישראל לאחר שהקרנת הבכורה הבינלאומית שלו התקיימה בשבוע שעבר בפסטיבל הסרטים בלונדון (BFI). הסרט עוקב אחר אוהד נהרין, מהכוריאוגרפים החשובים והמסקרנים בארץ, שניהל את להקת בת-שבע הישראלית והפך אותה לאחת מלהקות המחול המצליחות בעולם.

תומר יצר את הסרט יחד עם אחיו ברק, איתו כבר שיתף פעולה בעבר בסרטי תעודה רבים כמו "תומר והשרוטים", "גשר על הוואדי" והסדרה הדוקומנטרית על משפחתם "בדרך הביתה" שזכתה לשבחים רבים. לדבריו, הרעיון לסרט "מיסטר גאגא" עלה לאחר שירותו הצבאי, כשצפה בלהקת בת שבע. לאחר שהתוודע לנהרין הוא החליט לעקוב אחריו עם מצלמתו בניסיון לפענח את דמותו המרתקת של הכוריאוגרף המוערך.

ברובו של הסרט, רק קולו של נהרין נשמע כשהוא מספר את סיפור חייו על רקע קטעי הווידאו השונים, בעוד פניו כמעט שאינן נראות על המסך. ניתן להניח כי בחירה חריגה זאת נעשתה כתוצאה מכמות החומרים הרבה שעמדה לרשות הבמאי, אשר העדיף לנצל את זמן המסך כדי להציגם, אך אין ספק כי היא גם נבעה מאופיו הצנוע של נהרין.

וכמו יצירות המחול האניגמטיות של נהרין, אשר נתונות לפרשנות אישית של הצופה, כך גם סרטו של היימן נתון לפרשנויות. מוטיב הנפילה לדוגמא, החוזר על עצמו לא אחת בסרטו, טומן בחובו אינספור משמעויות; סצנת הפתיחה של הסרט מתרחשת בחדר החזרות למופע "ממותות", כאשר נהרין עובד עם אחת הרקדניות על תנועת הנפילה. פעם אחר פעם היא מתרסקת לרצפה עד שהיא מספקת את רצונו להגיע לרמת דיוק ולחוות כל ניואנס בנפילה. המוטיב חוזר גם בסוף הסרט, בסצנת הסיום, בה נהרין עולה במדרגות מחוץ למבנה ולפתע מועד. מיד לאחר מכן הוא קם וממשיך לעלות במדרגות ואז שוב נופל, אך הפעם בכוונה. כעת הוא קם על רגליו מסתובב למצלמה, מחייך וממשיך ללכת.

זו גם המסר המרכזי העולה מהסרט - אין זה משנה כמה חזרות אדם מבצע על תנועות הנפילה,  ברגע שהוא נופל כשאינו מוכן לכך הוא תמיד יחוש את הכאב וההשפלה. לפיכך, חשוב ללמוד כיצד לקום על הרגליים מחדש. מסר זה מתיישב היטב עם מי שפיתח את "שפת הגאגא", שפת מחול ייחודית, שפה של תנועה בעלת כוח מרפא, המאפיינת לא רק את יצירותיו בפרט, אלא את גישתו לאמנות ולחיים בכלל של מי שאיבד את אשתו הראשונה וסבל מפציעה ברגלו, אבל לא וויתר.

הסרט מספק הצצה לסיפור חייו המרתק של נהרין והוא מורכב משיחות עמו וראיונות עם עמיתיו ותלמידיו, בשילוב קטעי מחול וחומרי ארכיון נדירים הכוללים צילומים מילדותו בקיבוץ, משירותו במלחמת יום הכיפורים ועד עבודתו עם מרתה גרהאם ומוריס בז'אר בניו יורק. באמצעות חומרים אלו משרטט היימן את דמותו של נהרין – הגורו של עולם המחול.

מעבר לכך שנהרין מצטייר בסרט כעילוי אמנותי, אישיותו של בן הקיבוץ, מוצגת כמלח הארץ. הוא מייצג את הצבר הישראלי, יפה הבלורית והתואר, שעל אף הצלחתו המסחררת בחו"ל החליט לשוב וליצור בארץ.

בנוסף לדמותו המהפנטת של נהרין ותיעודה הנבון, גם העושר הוויזואלי בסרט עוצר נשימה. בין חומרי הווידאו מתועדים רקדנים אחוזי אמוק בחדרי החזרות ומופעים מהפנטים מלווים בפסקול קצבי וסוחף.

נראה כי עבודתו הבלתי מתפשרת והתמסרותו המוחלטת של נהרין ליצירותיו עוררה השראה גם אצל היימן עצמו. הפקת הסרט ארכה שמונה שנים, תוך שינוי גרסאות, על מנת להגיע לשלמות המתבקשת. מעבר לכך ש"מיסטר גאגא" הוא סרט תיעודי ישראלי עוצמתי וחשוב, הוא גם השגריר הטוב ביותר שלנו ברחבי העולם, בכך שאינו עוסק באלימות וטרור כמו סרטים ישראליים רבים אחרים, ובנוסף לביקורת של נהרין כלפי תהליכים בחברה הישראלית גם מתאר את כוחה של האמנות בחיבור בני האדם באשר הם.